מהקליניקה :
העומס הרגשי שהיא הגיעה איתו
הרגיש כמו הר שלם שישב לה בתוך הגוף.
לרגע הרגיש לי
שאפילו מבנה הגוף שלה
הושפע והושתת על המטענים הרגשיים שסחבה.
עד מתי חשבה להוסיף מטען בלי לפרוק אותו ?
והאם שימשו אותה כל אותם מטענים
של רגש שנולד בה ולא בא לידי ביטוי ?
בפגישה הראשונה היה המון בכי,
בכי מבורך
שהייתה רגילה לבלום ולעצור,
כשאמרתי לה שבמפגשים איתי יש רק חוק אחד
-לא עוצרים את הדמעות
היא נשמה לרווחה.
המנגנון הסופג והאוגר היה מנגנון אוטומטי חזק
הפחד להביא לידי ביטוי
את מה שחשבה באמת
באמת את מה שהרגישה
היה עמוק
אולי אפילו עמוק כל כך
ששורשו בגלגולים אחרים.
היו מצבים שרק המבט האוהב שלי
גרם לדמעות לזלוג עוד ועוד
לאט לאט
הרעד שחלף בה חילץ כאבים ישנים.
כמה שנים את סוחבת עלייך
את כל חוויות החיים שקיפלו אותך מכאב ?
כמה שנים את מתנהלת כנדרש
אך שומעת את לחישות
המקומות הרגישים בך
שדורשים ריפוי ?
ערין 🙏🏻
לתאום קישור ישיר אלי בהודעת וואטסאפ בקישור הבא
https://wa.me/972547438306
השליחות שלי היא השינוי שלך !
אל תוותרי לך עלייך !
מחכה לך !
Comments