מה הוא שאל אותי ? מה עניתי ?

אז את בעצם מעצימה נשים ? הוא שאל אותי והביט בי במן סקרנות שעוררה בי את סקרנותי שלי.

בהחלט אפשר לאמר שאני מעצימה - אנשים.

גם נשים וגם גברים.

לאורך השנים, בתוך הרוב הנשי, הגיעו אלי גברים רבים. העבודה איתם כללה תהליכי עומק שהניבו עוצמה.

מה את עושה בעצם ? מה זו ההעצמה הזו,

שאל והתקרב אלי קצת כמנסה להיות קשוב יותר, לתפוס כל מילה.

יש פעמים שלא קל להכניס אל תוך מסגרת המילים את התהליכים. זו אחת מהם.

אני יכולה לאמר שבמסגרת המפגשים נגלים המקומות אשר מעכבים, המקומות שדורשים, סדר, ניקוי, טיהור, רענון, חידוש.

זה לפעמים כמו להכנס פנימה אל תוך הפצע, להעיז להתבונן בו למרות שזה מכווץ את ההבטן, למרות שהאינסטינקט הראשוני הוא להזיז את הראש.. ואז בעדינות ,לנקות, לחטא, למרוח תובנות מרפאות, לנוע בתוך פרספקטיבות שיאפשרו החלמה מלאה.

לפעמים זה כמו להכנס אל תוך חדר חשוך ומבולגן, להדיח את הוילון ולאפשר לאור חזק לחדור פנימה, להיות ליד, לארגן את המילים, את הזכרונות, את המשאבים והעוצמות, שיהיו מסודרים ונגישים.

זה לפעמים כמו לחבק חזק ילד מבוהל ולאמר לו - הכל בסדר , אני כאן ,כל מה שאתה מרגיש לגיטימי, אל תעצור , בו נמשיך ללכת ומתוך התנועה הזו תגיע ההתפתחות המניבה שלך.

זה לפעמים כמו להיות אישה זקנה שמספרת סיפור ילדים עם מוסר השכל מטלטל.

זה לפעמים כמו להיות אמא או בת או אחות.

תנועה בתוך תפקידים שמנערת מבנים.

שתקתי רגע וגם הוא שתק.

זה בעיקר להיות האדם שנמצא בצד השני של העיניים, עם עיניים חמות ואוהבות משלו, שכל כך רוצה שתצליח לצלוח את מסע נשמתך.

הוא חייך אלי ולא אמר כלום ואני הרגשתי שכמו לקחתי אותו לכמה רגעים אל תוך טיול בתשובתי, כך גם לקחתי את עצמי.

עיניי חייכו אליו, הערכתי את סקרנותו

והרגשתי כמה פתוחה התנועה

במסעות האלו שאני עושה עם מי שמגיע אלי,

הרגשתי כמה מדוייקת הייתה ההתעקשות שלי לאורך השנים, לא להגדיר בשתי מילים או שלוש, מה בדיוק אני עושה.

מתי אפשר לקבוע ? הוא שאל

הגבר שמולי שהרגיש לי לגמרי מועצם וביקש העצמה, פתחתי יומן.

הייתי בכל מיני מפגשים, אני אוהב למתוח את עצמי אמר ומתח את ידיו לצדדים שוב בחיוך, מרגיש לי שאיתך יהיה מעניין.

זה הדדי. השבתי.

מודה על הזכות להיות חלק מהדרך של אדם נוסף שהי.